ראיון עם דרור שגב

דרור שגב | בן 60 בקרוב | נשוי ללימור ואב ליונתן ואריאל | גר בשוהם | סופר ומנכ"ל קיסריה אריזות.

ספרים שכתב עד היום: חוצה, ילד מקולקל, אין לי מספיק מילים בגוף, פועם, שמיכת הגשם.

שלום דרור! תודה שאתה מתארח אצלנו. איך בעצם הגעת לתחום הכתיבה?

תמיד כתבתי. כילד, מחברות הספירלה שלי ספגו הכל. סיפורים, מקטעים, חלומות ואכזבות. השנים שבהן הייתי כפרסומאי היו בית ספר מצוין, אבל לאט לאט, בין הקופירייטינג לקמפיינים, נולד הספר הראשון שלי, 'חוצה'. ככה זה התגלגל, הכתיבה אצלי היא פשוט משהו שתמיד קורה. דרך חיים.

מה אתה אוהב בתהליך הכתיבה והוצאת ספרים?

אני אוהב לברוא עולמות; להרגיש איך המילים שנולדות מתוך ראשי ועוברות לאצבעות המקלידות הופכות לספר. כשיש לי מה לומר, הכל יוצא החוצה ביעף. סיפור שחייב להיכתב אי אפשר לעצור. ואז, כשהוא חוזר כספר ערוך, מודפס וריחני, הוא כבר לא רק שלי; הוא שייך לעולם. זה תהליך מספק מאין כמוהו.

לאחרונה יצא הספר שמיכת הגשם תוכל לספר עליו?

"שמיכת הגשם" הוא רומן פסיכולוגי שעוסק בהתמודדות עם אובדן, אהבה שדעכה וחברות אמיצה, ונכתב בשלושה קולות שונים הנשזרים זה בזה.

הסיפור מתמקד בשלוש דמויות. בנועם - רופא שהתרחק עד אפריקה בניסיון לברוח מהכאב על מות בנו, שלוש שנים לאחר הטרגדיה. בעקבות מחלה הוא נאלץ לשוב לישראל. איה אשתו של נועם, שנותרה בביתם שבהרי ירושלים בזמן שנועם שהה בחו"ל. ושאול חברם הקרוב של בני הזוג.

המפגש המחודש בין השלושה בארץ מציף את הפרק הטראומטי בחייהם ומוביל אותם למסע רגשי ונפשי מטלטל, שבו נחשפים משקעי עבר, זיכרונות וחרטות. אובדן, כאב, חיבור, אהבה וחמלה

איך בחרת את שם הספר?

שם הספר נחשף בפניי תוך כדי הכתיבה, מעין רגע של הארה. זה קרה כשראיתי את הגשם עוטף את הים כמו שמיכה ובום, ידעתי: זה השם. תמיד יש רגע כזה שבו הכל מתחבר.

מי ערך לך את הספר? איזה שינויים חשובים ומשמעותיים עשו בתהליך העריכה של הספר?

את הספר ערכה אור ויינגר שליוותה אותי לאורך כל הדרך. היא מכירה אותי ויודעת בדיוק מתי ללחוץ או להרפות. לאחר שהספר התגבש פניתי לעורכת נוספת - אורית צמח - שעבדה איתי על התנועה הפנימית בספר. הידקנו דיאלוגים והבלטנו מחשבות. שתיהן עשו עבודה אדירה.

עשית תחקיר בשביל הספר?

האמינות של הסיפור הייתה חשובה לי לא פחות מהעלילה, ולכן ערכתי תחקיר מקיף על פרוצדורות רפואיות ועל הדינמיקה המשפחתית המורכבת שאחרי ניתוח. צללתי אל תוך תהליכי הליווי של משפחות שאיבדו את היקר מכול, ושוחחתי ארוכות עם פסיכולוגים שנתנו לי 'אור ירוק' לסיטואציות. בטקסט. את המסע הזה ליוו מקצועית רופא ופסיכולוגית, מנהלת קשר מטופל-משפחה, שעזרו לי כדי לדייק כל פרט. אני מאמין גדול בליווי מקצועי; הוא זה שמאפשר למילים להפוך למציאות חיה ואמינה.

יש לך טקסים מסוימים בזמן הכתיבה?

בהחלט.

מוזיקה היא השפה השנייה של הספר. בכל יצירה שלי קיים פסקול פנימי שאני רואה לנגד עיניי; אני כותב עם אוזניות, והצלילים מאפשרים לי 'לעוף' עם המילים ולשמור על איזון פנימי. גם בסדנאות הכתיבה שאני מעביר, המוזיקה היא חלק בלתי נפרד היא משמשת כ'באלאנס' לטקסט ויוצרת עבור המשתתפים תהודה נוספת..

יש לך פלייליסט ל״שמיכת הגשם״?

זהו הפסקול של הספר ״שמיכת הגשם״. הצלילים של איה, נועם ושולי.

ובעצם הצלילים שהתנגנו באוזניי ובכל חלק מגופי. והרגשתי אותם, בחיי שהרגשתי אותם.

זו הייתה השפה שלהם בנפש ובלב.

מה כוח העל שלך ככותב?

אני מתמיד.

התמדה היא השריר החזק ביותר שיש לאדם, ועבור סופר היא תנאי הכרחי. אי אפשר לכתוב ספר ללא התמדה. אני משכים קום כדי לכתוב, ומקדיש לכך שעות ארוכות .בסופי השבוע. המושג 'מוזה' אמנם נשמע רומנטי, אך סופר אינו יכול להרשות לעצמו להמתין לרגע הנכון. הוא פשוט צריך להתיישב ולכתוב.

מה אנשים תמיד אומרים לך או שואלים אותך כשהם מזהים אותך?

התגובה הנפוצה ביותר שאני מקבל היא: 'כתבת עליי!'. העובדה שהספרים שלי נוגעים בחיים של אחרים היא השמחה הגדולה ביותר שלי. לעיתים קרובות שואלים אותי מתי אני מוצא זמן לכתוב; התשובה טמונה בשילוב. לצד הכתיבה, אני מנהל חברה, מעביר סדנאות כתיבה, מתופף טאיקו ו'פריק' של ים ומטקות. אני חי בעולם של 'גם וגם' והשילוב הזה הוא המנוע שלי.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

ארבעה.

מה הז'אנרים האוהבים עליך?

ספרות עולמית. כתיבה אינטימית שבה הדברים נחשפים לאט. יחסים, מרחבים. עולמות שונים.

סופר אהוב

משתנה כל הזמן. כרגע ג'ומפה להירי. אנה אנקוויסט.

ספר אהוב.

והיום אינו כלה.

מה אתה מאחל לעצמך?

צלילות והרבה מזה. כתיבה משובחת. ובסוף הרבה הרבה בריאות לי ולעולם