ראיון עם יערה לב

יערה לב | 25 | סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה ומנהלת סניף בעמותה לילדים בסיכון

לאחרונה הוצאת את ספרך "404", תוכלי לספר לנו עליו?

הספר עוסק בתעלומה שאסור לחקור: תאיה, מתמחה בפסיכולוגיה, מקבלת את הזדמנות חייה - להיות קבנית ב8200. אלא שאז מגיעה אליה חיילת שלא יכולה לספר לה דבר - גם לא מדוע היא מתעלפת כל הזמן. תאיה נחושה להבין מה עומד מאחורי הסוד, וצוללת אל מאחורי הקלעים של 8200. במקום כזה, מה כבר יכול לקרות?

מאיפה הגיעה ההשראה לספר?

וואו, אני אפתח את זה?

השירות הצבאי שלי ב8200 היה קשה מאוד עבורי. נשמע מוזר הא? מה כבר יכול לקרות מול מקלדת ומחשב... אני רגילה להתמודד עם כאב דרך כתיבה, אבל הפעם ידעתי שאסור לי לדבר על רוב מה שקרה לי. ואז חשבתי - למה לא להשתמש בדיוק בזה? למה לא לבדוק איך חוקרים תעלומה שאסור לחקור? והאם כל דבר צריך לחקור?

החלטתי לשים את עצמי לא כדמות הראשית בספר, אלא כדמות המשנה. כגיבורה המצאתי את תאיה, והאמת? עם השנים אני מרגישה שאני גדלה להיות קצת תאיה בעצמי.

עד כמה הספר מבוסס על מה שחווית בשירות שלך ב8200?

לאורך הכתיבה הלכתי על חבל דק בין מציאות לדמיון. רציתי להעביר את מאחורי הקלעים של 8200, אבל גם ידעתי שאני אצטרך לקבל בסוף אישור מהצנזורה הצבאית. אז לקחתי את מהות הדברים שקרו ונתתי להם תחפושת אחרת. שברתי הכל ובניתי מחדש. מי ששירת ב8200 או בבסיס גלילות יוכל אולי לזהות כמה מהדמויות ומהסיפורים, ועבור מי שלא זו הזדמנות לקבל הצצה לכל אלה🙂

את סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה, הרגשת שזה משפיע על הכתיבה או התוכן של הספר?

מאוד. לא הרבה אנשים עושים את המעבר הזה - ממספרים לאנשים, מעולם ההייטק הנוצץ שמובטח לבוגרי 8200 לעולם של פסיכולוגיה וילדים בסיכון. אני חושבת שהמעבר הזה הקנה לי נקודת מבט ייחודית על 8200, על המרקם החברתי שם, ועל דרכי ההתמודדות של ילדים בני 18 עם האחריות הכל-כך כבדה הזו שמגיעה בצורת סיכות בחולצה או ארונות על הכתף...

תוכלי לספר על תהליך עיצוב ובחירת הכריכה?

כשמעצבת מוכשרת ו-AI נפגשים!

בגלל שהספר עוסק במתח בין טכנולוגיה ואנשים, מאוד רציתי שגם הכריכה תערב AI - אבל שהטאץ' הסופי יהיה אנושי, כי יש דברים לדעתי שמחשב פשוט לא יכול לעשות.

שיר לוי המעצבת המופלאה של אוריון זרמה איתי, וככה נוצר הדימוי של הרובוט המשחק שח-מט, על בסיסו שיר יצרה את הכריכה.

וזו הזדמנות להגיד תודה לקהילות "ההייטקיסטיות של ישראל" ול"להוציא לאור ספר - סופרים מתייעצים" ששימשו כקבוצת מיקוד לכריכה, והציעו את הרעיון הנפלא להפוך את הרובוט - לרובוטית!

ספרי לנו סוד מאחורי הקלעים של הספר🙂

צונזרתי😅

404 לא היה אמור להיות שם הספר, השם המקורי צונזר ע"י הצבא. ואז אחת מקוראות הבטא שלי הציעה את המספר 404, שהוא גם המספר שמופיע במחשב בדפים שהם not found, וזה התיישב בול עם העיסוק של הספר במחשבים ובתעלומות. אז הכל לטובה🙂

ספרי לנו על סיפור מעניין או מצחיק שקרה לך במהלך הוצאת הספר

לפעמים החיים פוגשים את הכתיבה במקומות לא צפויים.

התחלתי לכתוב את הספר בסדנת כתיבה של דרור משעני (האחד והיחיד). הגשתי לו טיוטה של כמה פרקים ראשונים, ואחרי כחודש קיבלתי ממנו כמה הערות, כולל הצעה שארחיב יותר על הקשר של תאיה עם בן זוגה.

הוא לא ידע שבזמן שחיכיתי לפידבק ממנו יצאתי בעצמי מקשר ארוך, וחשבתי לעצמי 'האמת? יש לי כמה דברים להגיד על זוגיות'. ככה נברא יותם, בן זוגה הסטטיסטיקאי של תאיה הפסיכולוגית, ששפך אור על הקשר המורכב בספר בין מספרים לאנשים. תודה דרור!

איזו סצנה הכי נהנית לכתוב? איזו סצנה היה לך הכי קשה לכתוב?

הספר מלא בהומור ובכאב. נהניתי ממש מסצינה שבה כמה חבר'ה דנים לעומק בשאלה הרת הגורל - "איך מגדירים המבורגר?". בתור אחת שישבה ב8200 ושמעה כל כך הרבה שיחות שטותיות בסגנון, צחקתי תוך כדי כתיבה.

וכמה פרקים לאחר מכן, באותו בסיס מצחיק, תאיה עוברת פגיעה מינית. לצערי זה משהו שגם אני חוויתי בתקופת הצבא, כמו רבות אחרות. זה נפוץ יותר מדי בכלל, וביחידות עם רוב גברי מובהק כמו 8200 בפרט. כתבתי את הסצינה הזו תוך כדי שאני בוכה ומבקשת סליחה מתאיה שאני כותבת לה גורל שכזה. אבל ידעתי שאני חייבת להעלות גם את זה על הכתב.

בנוסף להכל את גם סוקרת ספרים. איזה סוגי ספרים את מעדיפה לסקור בדרך כלל?

קראתי פעם משפט נהדר - 'סופר לא יכול לכתוב יותר ממה שהוא קורא' (ואולי אתם תצליחו להזכיר לי מאיזה ספר המשפט?). אז אני קוראת המון, זה נותן לי המון השראה. ומאז שגיליתי את הקבוצה הזו אני גם סוקרת😊

אני אוהבת לקרוא ספרות ישראלית, בלש, ריאליזם - וגם ספרות עיונית/מדע פופולארי בפסיכולוגיה. אני סוקרת היום גם מטעם הוצאת מטר וגם מטעם עצמי כמעט את כל מה שאני קוראת - כאשר מקום מיוחד אצלי בלב שמור לסקירות של דוד גרוסמן, מאיה ערד, דרור משעני ואשכול נבו. למדתי מהם המון!

מה את מאחלת לעצמך?

מאחלת לעצמי ולכולנו שנצמח מהמלחמה הזו ושהחטופים ישובו אלינו, מה עוד אפשר לאחל... אני מלאת תודה לצבא ששומר עלינו. גם בהקדמה לספר ציינתי איזה צבא חזק יש לנו, ואני מאמינה שהוא יהיה חזק אפילו יותר ברגע שיראה את האנשים שבו, ואת הנשים שבו - שהוכיחו לאחרונה שוב שיש להן מקום של כבוד בצה"ל

יש לך שאלה לחברי הקבוצה?

השירות הצבאי תופס בעיני חלק משמעותי בזהות שלנו (גם עבור מי ששוחרר משירות בצבא כמו תאיה, גיבורת הספר). אני לקחתי איתי מהצבא הרבה סיפורים מצחיקים לצד טראומות וכאב, את כל מה שיש בספר הזה. מעניין אותי לשמוע מה אתם לקחתם ולקחתן מהשירות?