ראיון עם תמי לאונר אראל

תמי לאונר אראל | 47 | נשואה לדורון ואמא לאודי, ארז, איילת וענבר | עובדת במחשבים, כותבת, ובזמן הפנוי קוראת ומשחקת כדורשת

לפני כמעט שנה הוצאת את ספר הביכורים שלך - "מוטת כנפיים". תוכלי לספר קצת עליו?

הספר הינו רומן על חברות, התמודדות עם אובדן ואהבה. הוא מספר על שירה, שחיה חיים שלווים באוסטרליה, בלי דאגות או מחויבויות, עד שיום אחד העבר דופק על דלתה ומטלטל את עולמה. על שירה להחליט האם היא יכולה להתמודד עם כל מה שברחה ממנו - חברים שהשאירה מאחור, אהבה שנטשה, ומעל הכול עם עצמה והשדים שלה. הסיפור משלב בתוכו אווירה ונופים של אוסטרליה וניו זילנד, לצד רגעים של ילדות ישראלית.

מה הביא אותך לכתוב את הספר הזה?

לפני כמעט 30 שנה, מיכל זולר, החברה הכי טובה שלי נהרגה בצבא. היינו צמודות מהגן, והאובדן הזה מלווה אותי תמיד. בשנתיים האחרונות הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו כדי להנציח את החברות שלנו, ואותה באופן כזה, שגם אחרי שאני כבר לא אהיה פה עוד לזכור אותה, יישאר משהו מהקשר המיוחד שלנו. מתוך הצורך הזה נולד הספר.

הוצאת את הספר באופן עצמאי. תוכלי לספר מעט על התהליך?

כשהבנתי שאני אשכרה הולכת עד הסוף ומוציאה את הספר לאור, התחלתי לחקור וללמוד את העולם הזה של הוצאות ספרים. ככל שקראתי יותר, הבנתי שהדרך של הוצאה עצמית הכי מתאים לי, בעיקר כי הרגשתי שהספר מאוד אישי וחשוף, ואני לא יכולה לתת למישהו אחר לקבל עליו החלטות או להתערב יותר מדי בלי שתהיה לי את המילה האחרונה. למדתי מאתרים ומאמרים מה השלבים הדרושים כדי להוציא לאור ספר, כי היה לי חשוב שהספר יעבור את כל השלבים הנדרשים ולא לוותר על שום שלב כדי לספק תוצר ברמה הכי גבוהה ואיכותית. בין השאר נעזרתי המון בקבוצה המדהימה של אסנת גואז - להוציא לאור ספר - סופרים מתייעצים. דרכה הגעתי לעורכת המדהימה שלי, אפרת אדיר, שאהבה מאוד את טיוטת הספר והחיבור בינינו זרם מהרגע הראשון. אפרת ליוותה אותי לאורך כל הדרך, עזרה לדייק ולכוון אותי בכל התהליך החדש והמרגש הזה ומעבר להיותה עורכת מדהימה הרגשתי שיש לי שותפה לדרך שאיכפת לה ממש כמוני שהספר יצליח.

מה האתגר הכי גדול שנתקלת בו סביב הוצאת הספר?

ללא ספק השיווק. הספר יצא בנובמבר, שזו הייתה תקופה מאוד לא קלה להוציא בה ספר, ובאמת התלבטתי מה לעשות. בסוף החלטתי בכל זאת להוציא אותו לאור, כיוון שחשבתי שדווקא בתקופה כזו מורכבת וקשה, אם הספר יוכל לעזור או לנחם מישהו שחווה אובדן (ולצערי הרב יש יותר מדיי כאלו) או סתם להתנתק מהמציאות ולברוח לאוסטרליה, אז זה המקום הקטן בו אני יכולה לעזור. להצליח להחזיר לאנשים מעט מהנשימה שנעצרה.

בחודשיים הראשונים כמעט ולא פרסמתי את הוצאת הספר ברשתות כי הרגשתי ממש לא נעים לעסוק בזה, והשיווק הראשוני היה יותר מפה לאוזן דרך מעגלי חברים ומשפחה.

גם היום, נושא השיווק עדיין מאתגר אותי בתור סופרת עצמאית, ואני עדיין לומדת כל יום ומחפשת דרכים יצירתיות על מנת להגיע לכמה שיותר חשיפה.

מאיזה שלב הכי נהנית בתהליך יצירת הספר? מאיזה פחות?

נהניתי מאוד מהרגעים במהלך הכתיבה שהכול מתחבר, הדמויות לאט לאט רוקמות עור וגידים ומקבלות חיים משל עצמן. ממש הרגשתי שהכרתי חברים חדשים, מרוב ששמעתי אותם בראשי.

השלב הפחות מהנה היה להסיר קטעים בעריכה. תמיד קשה להיפרד ממשפטים שאהבתי לכתוב ונקשרתי אליהם, אך לדעת העורכת לא תורמים או מקדמים את העלילה. כמובן שב 99.9% מהמקרים היא צודקת.

איזו סצנה הכי נהנית לכתוב? איזו סצנה היה לך הכי קשה לכתוב?

לא בדיוק סצנה אחת, אבל יש המון שנינויות בדיאלוגים לאורך הספר ומאוד נהנתי בכתיבה שלהם, בעיקר כי הצחקתי את עצמי תוך כדי.

יש סצנה אחת שהיה לי קשה לכתוב, כי זה החזיר אותי לרגע טראומתי במיוחד, ואני זוכרת שכתבתי ובכיתי תוך כדי, אבל היה לי חשוב להעביר את הרגע וכל הרגש שבו באופן הכי מדוייק.

בכלל, בספר משולבים רסיסי חוויות וזכרונות, וזה היה בעיניי קסום לשלב אותם בתוך העלילה הבדיונית. אני חושבת שכל הרגש הזה עובר מאוד ומהווה חלק חשוב ממה שמחבר את הקורא לדמויות.

יש תגובה שקיבלת על הספר שריגשה אותך במיוחד?

אחת התגובות שקיבלתי הייתה מישהי שכתבה לי שזה הספר הראשון שהצליחה לקרוא מאז 7.10 (וזה היה כבר כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה) ושמהרגע שפתחה את הספר והתחילה לקרוא בו היא פשוט נשאבה לתוכו, ובזכותו הצליחה אחר כך לחזור לקרוא שוב ספרים. זה היה מאוד מרגש, וחידד לי שבחרתי נכון בכך שהחלטתי על אף הקושי, להוציא לאור את הספר למרות המצב.

מתכננת לכתוב ספרים נוספים?

כן! אני ממש בשלבי עריכה מתקדמים של ספר חדש😃. הספר הבא יהיה מעט שונה, כיוון שחלקו כתוב כמכתבים, וחלקו כפרקים רגילים ואני סקרנית לדעת איך הקוראים יתחברו אליו.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

וואו המון. זה מאוד משתנה, אבל כמעט תמיד תמצאו אותי באמצע של איזה ספר.

באיזה שפות את קוראת?

לרוב באנגלית, אבל מדי פעם, בעיקר בעקבות המלצות של המשפחה שלי, גם ספרות ישראלית.

סופר/ת אהוב/ה?

מייב בינצ'י. הספרים שלה תמיד סוחפים אותי לאירלנד, והדמויות שלה ססגוניות ומרתקות.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

למה להגביל? פנטזיה, מתח, הרפתקאות, רומנטיקה, הכול הולך. העיקר שיהיה מרתק, עם כתיבה איכותית.

ציטוט אהוב מספר?

"?Of course it is happening inside your head Harry, but why on earth should that mean that it is not real"

הארי פוטר ואוצרות המוות (ספר 7) (באנגלית כי זה העותק שקראתי ויש לי בבית:-) )

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

כיף להיות חלק מהקבוצה המדהימה הזו ולדעת שיש עוד הרבה אנשים כמוני שכל כך אוהבים ספרים.

בתור סופרת עצמאית אני שמחה תמיד לקבל תגובות, ביקורות, דירוגים ממי שקורא את ספרי, כי מאוד חשוב לי לדעת איך הספר שלי נגע בכל מי שקרא אותו ומה הוא לקח ממנו.

תזכרו שהפרגונים, הדירוגים באתרים וההמלצות שלכם הם אחד הכלים הכי חשובים שיכולים לעזור להפיץ ספרים של סופרים עצמאיים, אז אם קראתם ספר טוב שנהניתם ממנו, אל תתביישו לכתוב, לפרגן ולספר לחברים שלכם עליו🙂

ודבר אחרון - מי שעדיין לא קרא את "מוטת כנפיים" מוזמן להתרשם (ולרכוש 🙂) באתר הספר או באתר עברית.