הדוד פרץ ממרי

יעקב שבתאי ראה בשלושת ספרי הפרוזה שלו מכלול אחד: סיפורי 'הדוד פרץ ממריא' הם תחילתו, המשכו ב'זיכרון דברים', וסופו ב'סוף דבר'. האסופה 'הדוד פרץ ממריא' ראתה אור לראשונה בספריית פועלים באביב 1972, ונכללו בה שלושה-עשר סיפורים שכתב שבתאי בשנות השלושים לחייו, בין השנים 1971-1966. באותה עת עדיין ראה את עצמו בעיקר כמחזאי, והסיפורים נכתבו במקביל לכתיבה מחזותיו, אך עם כתיבתם התברר לו כי יעודו בפרוזה. אחד-עשר מסיפורי האסופה המקורית מתרחשים בתל-אביב, תבנית נוף מולדתו של שבתאי. שישה מבין אלה נכללו מאוחר יותר בקובץ 'קרקס בתל-אביב' שראה-אור בסדרת הספריה הקטנה ב-2006.

שבתאי כתב באותה עת שבעה סיפורים נוספים, שמטעמים שונים – בעיקר כאלה הקשורים למבנה הספר – לא הכליל אותם ב'הדוד פרץ ממריא' המקורי. מהדורת ספרי סימן קריאה, שהופיעה ב-1985, כוללת גם סיפורים אלה, ולמעשה מופיעים בה כל הסיפורים שכתב שבתאי לפני שפנה לכתיבת רומאנים.

בספר סדרה של סיפורי-זיכרון, החל מן הבר-מצווה של המספר ועד להסתלקותה של הסבתא המופלאה, שלקחה איתה את הנשימה היתרה של חיי הבית והמשפחה; סיפורי גורל, כמו "המסע למאוריציוס"; סיפורי-פאריז; והסיפור "סרוויס צ'כי", שחלקו שובץ ברומאן 'זיכרון דברים', אך ללא גרעינו המר: תיאור דמות האב (המתוארת גם ברומאן 'סוף דבר'), המטילה את צילה הכבד על המשפחה כולה.