דרור חייב למות

תסלחו לי. זו אולכת לאיות סקירה מאוד מאממת. יש לי רק דבר אחד לומר – הוא קצר מדי! אז אסקירה הולכת להיות קצרה גם. נקמה מגישים כשהיא קרה, נכון?

אבל קודם כל, בואו נתחיל מהתקציר שלנו –

דליה בת 74. יש לה יחסים מתוחים משהו עם הבן שלה, והיא מגלה לחרדתה שיש מצב שהבן שלה לא ממש רוצה בטובתה. יחד עם שכנתה וחברתה הותיקה, מירה אשר מתעקשת לגור בבניין עם קוד מאוד לא טיפוסי – 4321*. כן. יותר קל מלהזין בכל האתרים את הסיסמה הנפוצה Password או 1234. תהיו מקוריים, בחייאת! ולהתגעגע לבעל שכבר מזמן לא גר איתה ולבת שלה, שכן ירקן רומני ומאוד חובב שתייה, תלמידה לשעבר אורסת מצחוק, ועוד כמה הפתעות בדרך – לדליה ולדרור יש מה ללמוד.

מה אני חשבתי:

מכירים את ג'ניס של חברים? זו שצורחת כל הזמן OMG בכל פעם שהיא יכולה? אז כזה. פלוס, הרבה מאוד בדיחות מטא משוגרות לאוויר לחובבי הספרות – בייחוד אזכורה של אהובתי הנצחית והמאוד מתה, אנטיגונה. לא חושב שיש לזה עיבוד בנטפליקס, אבל בהחלט אבדוק את הנושא הזה. לצד גלריית הדמויות הקומיות והבדיחות המטורפות שנשלפות, העלילה זורמת כל כך מהר. לא שמתי לב בכלל שאגעתי אתמול ל70%, וכשהגעתי הביתה היום, לקח לי שעה וקצת לסיים את הספר.

הדמויות עגולות מאוד, מורכבות, ובהחלט... הופתעתי. בהחלט יש בי כבוד רב לאדון קלמנוביץ' על שרקח עלילה כה עשירה ומיוחדת.

רק יש בי טענה אחת קטנה. בעצם, שלוש.

אראשונה – למה הספר כל כך קצר.

אשנייה – למה החתול מופיע בדיוק לסצנה אחת? זה לא מה שסיכמנו, אדוני!

ואשלישית – למה דמותה של חופית מופיעה בזמן מסך קטן כל כך? אגברת דורשת ספין אוף משלה! והיא כוכבת ראשית מבחינתי כבר עכשיו!

נו, כשאין לי מה להגיד, אתם יודעים. לכו לקרוא. ותעופו על עצמכם.

כאן אסוקר ניר, רות, סוף.

נ.ב – שווה לקרוא את התודות בסוף.

נ.ב2 – כל הסקירה הזו כתובה עם שגיאות כתיב בכוונה תחילה כי היא כולה מוקדשת לחופית א(ה)מלכה.