השורה התחתונה

בצעירותי הייתי כמה חדשים בארץ דרום אמריקאית נידחת, באחד הימים נקראנו להשתתף בלוויה של זקן יהודי שלא הכרתי. בתוך הדברים הבנתי מהרב שהיה צורך בידיים עוזרות בתהליך הכנת הנפטר ללוויה. כשהבעתי בפניו תרעומת על שלא לקרא לי לעזור, הוא התנצל שלא רצה להכביד על נפשי האנינה, והתחייב מיד שבפעם הבאה הוא יקרא לי.

חלפו מאז 22 שנה ועדיין לא טיפלתי במת.

האמת היא שהייתי ביציאת נשמה של מישהו, זה סיפור מרתק בפני עצמו שימתין לפעם אחרת.

אם עדיין לא הבנתם, יש לי חיבה מיוחדת למוות ולבשורה שהוא נושא לעולם. כך שמאוד שמחתי לקבל לסקירה את הספר החדש "השורה התחתונה" של ולדי דבוייריס.

ולדי הוא רופא שיניים שעשה את הכשרתו כעתודאי בצבא, והחל מה-8 באוקטובר הוא בילה את החודשים הראשונים של המלחמה תחת עיניו הפקוחות של מלאך המוות, הריח את סרחונו ועבד בצמוד לכל צבא יורשיו השטניים.

במחנה שורה הוא ראה שוב ושוב מחזות שלא מתכוננים אליהם באף הכשרה.

הספר לא מתיימר להיות תיעוד, ואינו מתחייב שכל תיאור הוא שיקוף מוחלט של איש ספציפי.

זה עיבוד של החוויות שלו שמשתקפות דרך עיניו של ד"ר שיניים בן גילו המכונה זאב ספקטור.

אין ספק שהספר רצוף טריגרים הכוללים תיאורים קשים ומפורטים, שפה וולגרית ועוד. אנשים רגישים מתבקשים לדלג לספר הבא.

בכ-180 עמודי הספר נפרסת דמותו של אותו ספקטור, אנחנו מתוודעים לחוויות ילדות והתבגרות לצד חוויות נוספות, כאשר הציר הסובב הוא השהות באותו מחנה מוות.

אני חושב שרוב הספר לא מביא חוויות ישירות מהשהות במחנה שורה, או לפחות לא מהעבודה הזוועתית שם.

בין השאר יש גם הצצה מסקרנת אל ילדות בבריה"מ והעלייה לארץ: הווי סובייטי, חוויות של אנטישמיות, לצד חוויות קליטה קשות כמו ברית מילה בגיל מאוחר.

תוך כדי סיפור ולדי אוהב ללמד אותנו קשת מגוונת של דברים, החל מהלכות וויסקי וסיגרלות, עבור דרך סוגיות בלשניות למיניהן (וזה המקום לומר שהמחבר ממש נהנה להטריד אותנו במשפטים בשלל שפות: רוסית ואידיש, צרפתית ולטינית, ופה ושם גם קצת עברית), המשך בתערוכת "עולמות הגוף" ועד סוגיות כבוד המת ותהליכי שימור האפשרות להביא חיים מחודשים לאחר נפילת החללים.

הרבה מאוד נושאי עניין יחודיים ולא מוכרים צצים בתוך עמודי הספר הקצר הזה.

אם מסיבה כלשהי החלטתם לפרוש לפני סיום קריאת הספר, אל תוותרו על האפילוג. זה טקסט חזק ונוגע ללב, הוא סוגר את הספר בתחושת וואו.