לא נשמע ואוו גדול, אני יודע, אבל ברגע שמונה מוצאת את הגופה על הרצפה של המטבח, כל החיים שלה מתחילים להסתחרר, כולל מה היא יכולה לעשות עם כח קסם "פשוט" כמו קסם בצקים.

מה אהבתי?

את הספר קראתי ביום כיפור.

מי שמכיר אותי ידע שביום כיפור במהלך הצום אני קורא ספרים על... אוכל.

אמנם האוכל כאן ממש לא במרכז הבמה אבל היה לי מאוד כיף לקרוא ספר שמתעסק לא מעט בלחמניות מתוקות, לחמי מחמצת ועוגיות ג'ינג'ר. אלו היו קריצות נחמדות שהוסיפו לי אישית עניין.

בנוסף, יש כאן שינוי גישה מרענן שמאוד אהבתי - ברוב ספרי המתח הסופר/ת משאירים אותנו על קצה הכיסא ומדלגים מטעמי נוחות על כל הקטעים שלא תורמים למתח ולעלילה.

כאן בספר, לעומת-זאת, יש התייחסות לדברים הבסיסיים ביותר כמו - מה קורה כשלאסירה יש פיפי פתאום? או מה עושים ברגע הזה שפשוט ממתינים לפני הקרב ואיך לומר, למרות כל החרדה והמתח, משעמם?

נכון, הדלתות נעולות, אבל זה בסדר, זה לא כאילו שאני צריכה פיפי או משהו.

בשנייה שחשבתי את זה הבנתי את הטעות שלי. את לא יכולה לחשוב דבר כזה בלי שמיד יהיה לך פיפי.

ועוד ציטוט, שאולי הוא טיפונת ספויילרי אז יכולים לדלג:

זה קצת עצוב כשיש מכשף מרושע קשור לרגלייך, איש מת בחדר השני, שליטת הממלכה מהלכת לידך בחדר ואת מחכה לפתוח בהפיכה שתסלק בוגד מהממלכה... ואז את קולטת שמשעמם לך.

בסה"כ הספר חמוד מאוד והעלילה זורמת ומעניינת ברובה.

מה פחות אהבתי?

כשזה מגיע לספר שבכותרת שלו מדובר על אפייה - הייתי מצפה לתחקיר מעמיק על העולם הזה. או לכל הפחות מעמיק מספיק.

הסופרת מודה בתודות בסוף הספר שהיא לא אופה, ושהיא קנתה מיקסר במיוחד כדי להרגיש איך בצק מרגיש כשנוגעים בו בידיים. שזה מקסים, אבל לא מספיק.

כאחד שאופה בעצמו, ואופה דברים מורכבים כמו לחמי מחמצת, היה לי קשה עם המון תיאורים על הצבק שלא היו מדויקים, או דברים כמו זה שבצק עמד שם כמה ימים טובים בחוץ, בתקופת ימי הביניים בלי קירור, והוא אמור היה לאפות לחם בצורה כזו או אחרת ולשמור על מבנה, משהו שלחלוטין לא הגיוני ברמה הכימית...

כמו-כן, הרגשתי קצת, לא הרבה - רק קצת, שיש פה אג'נדה שמאוד מנסים להעביר לנו.

הספר מתעסק המון באיך ה"רגילים" מתייחסים ל"בעלי הקסם", או איך אנשים נהיים גיבורים בלי שהם בחרו בזה, בזמן שהמנהיגים הם לא אלו שלוקחים אחריות.

יש מסרים שהם על הדרך וזה סבבה, פה זה היה קצת יותר מידי In your face, ואז זה כבר מרגיש כאילו כל הספר מתעסק באג'נדה...