איפה את בקיץ

אני לא זוכרת מתי לאחרונה ספר גרם לי לרשום לעצמי משפטים מתוכו. אבל 'איפה את בקיץ' של נטע חוטר עשה בדיוק את זה. יש בו כל כך הרבה משפטים חכמים, שנונים, מדויקים בטירוף, שאשכרה עצרתי כל כמה עמודים, כדי לכתוב אותם בהערכה בואך התפעמות.

רוצים דוגמית?

"ילדים עם עולם פנימי אוהבים נדנדות, ילדים עם עולם חיצוני אוהבים תופסת."

"אם יש מרקורי בנסיגה, ברור שיש גם מרקורי בהתקדמות."

"מי אוכל רק דברים קנויים? זה כמו להגיד "אני קורא רק דוחות רבעוניים" או "הגלידה היחידה שאני אוהב זה סורבה"

"ילדי עוטף גירושים"

ויש עוד המון קטעים מעולים ממש, שהם ארוכים מכדי שאעתיק אותם. מטפלת (שהדמות שלה גאונית) שהמציאה את דיאטת הצבעים, אפליקציית שידוכים שמבוססת על מידע שחברייך ממלאים עליך, שיטת המעלית לשליפת זיכרונות מודחקים, כריכים מעוררי תיאבון ועוד ועוד ועוד.

הספר מספר על זוהרה, שהחיים שלה הם די פח, עד שהם כבר לא. בין לבין – אבל לוקח זמן עד שזה קורה – היא מגלה שהשכן המחריד מלמטה (זה שכל דיירי הבניין שונאים) התפגר לו, וסוג של חוקרת את מותו. הוא שהיא חשודה במותו? או שהיא קשורה אליו?

יש המון עלילות משנה, שהן בעצם לאו דווקא עלילות משנה אלא יותר העלילה הראשית, יש המון דמויות מעניינות, שרובן הגדול מאד נשים. יש הרבה אומללות של הגיבורות, בעיקר סביב זוגיות והריונות וילדים ובגידות, אבל הספר לא כבד ולא מדכא. הוא שנון וקליל וזורם בטירוף, גם אם הוא עוסק בנושאים כבדים, ואפילו כבדים מאד.

אני לא בטוחה בכלל שהייתי מגדירה אותו קומדיה רומנטית, אבל אולי הוא לא ספר שנכנס בקלות לאיזו תבנית או לאיזה טרופ. הוא ספר מעולה ממש, וזה מה שחשוב. והכתיבה מדהימה. ושנונה. ומקורית. וגאונית.

ומשהו מבדח בנימה אישית: יש כמה קוים משיקים בין איפה את בקיץ ובין מזל של מתחילים.

הראשון הוא ששניהם מדורגים בשלישיה הפותחת של "עברית" בקומדיות הרומנטית הכי מדורגת בספרות מקור ("איפה את" במקום הראשון, "מזל של" בשני, "בעלי לא בבית" שעדיין לא קראתי בשלישי)

השני הוא ששניהם מאד קלילים וזורמים וכייפים לקריאה (אם יורשה לי להעיד בעצמי על ספר שאני כתבתי)

והשלישי הוא שבשניהם יש דמות של אישה אדמונית שיער בשם שרונה. תודו שזה מבדח.

איפה את בקיץ, מאת נטע חוטר

הוצאת תכלת, מאי 2024

304 עמודים.