פעם ידעתי לקרוא מחשבות, גם בנדוד שלי ידע. הייתי בכיתה ט' כשסבא שלי נפטר ובשבעה היו שיעורי תורה לזכרו, בזמן שאנשים ישבו בתוך הבית דודה שלי ביקשה ממני להגיש להם אוכל.

עכשיו, דמיינו את הסיטואציה:

אני בת 15, מלא גברים שאני לא מכירה בפנים ואני אמורה להכנס לבד ולעבור בין השולחנות.

התפדחתי ממש!! 🙈😅

ואז.. 🥁🥁🥁

אני באתי להכנס עם מגש מלא ובנדוד שלי בא לצאת עם מגש ריק. הסתכלנו אחד לשניה בעיניים בלי לדבר מילה, החלפנו מגשים, הוא נכנס ואני התחמקתי מהמשימה המפדחת.

אז בעולם מקביל אפשר לומר ששנינו קוראי מחשבות, לא?

אז זהו, שלא.

קודם כל, לא באמת שמעתי אותו מדבר בראש שלי, גם הוא לא שמע אותי.

וחוצמזה קוראי מחשבות לא שומעים אחד את השני בכלל, הם שומעים רק אנשים "רגילים" והם לא שומעים אותם בקול שלהם. זה נשמע להם כמו מחשבה שלהם.

כך למשל, אם הייתי קוראת מחשבות והיה בא לי לשתות שוקו אז יש מצב שבת דודה אחרת בכלל חשבה שבא לה שוקו.

זה מבלבל ומתסכל מאוד.

כששמעתי שיצא ספר חדש של יואב בלום (יש לי כבר את שלושת הספרים הקודמים שלו) ממש התלהבתי!! 🤩

ניסיתי להתאפק כמה ימים ולא לקנות אותו כי קניתי בתקופה האחרונה מלא ספרים ואני לא עומדת בקצב הקריאה ויש לי מלא ספרים חדשים שלא קראתי מעולם לצד ספרים חדשים שקניתי אחרי שקראתי (זה האידיאלי מבחינתי)

אבל זה היה חזק ממני וכמובן שקניתי אותו.

איך שבעלי נכנס בדלת עם הספר קפצתי בהתלהבות כמו ילדה קטנה שקיבלה ספר חדש 🤣🤣🤣 מזמן לא התרגשתי ככה מספר 😍📚

הספר היה מאוד מעניין ומותח.

בהתחלה קראתי קצת בשבתות (רק בשבתות יש לי זמן) ואז הגעתי לאיזשהו שלב בספר שנשאבתי פנימה ומצאתי את עצמי קוראת עד 01:20 לפנות בוקר כדי לסיים אותו ולא להשאר במתח, מה שגרם לי להשאר ערה גם אחרי מהצפה

😉🤦🏽‍♀️🤣

הספר נע בין 2 צירי זמן:

1. זמן העלילה המקורי.

2. הזכרונות של גיבורנו על ילדותו.

לקראת סוף הספר כל הפאזל מתחבר (ממש כמו הפרק של הזכרונות של סנייפ בהארי פוטר 7 שמחבר את כל הסדרה)

הטוויסט שמבינים תוך כדי שכל הפאזל מתחבר מאוד מפתיע.

והשורה האחרונה של הספר, מאוד משעשעת 🤣