התלהבות מדבקת. אני רוצה שתדמיינו תמונה פסטרולית שלא יכולתי לצלם כי שבת: המתבגרת ואני יושבות בשבת בבוקר על כוס נס קפה ועוגה וכל אחת מחזיקה את הרואה שלה. רק שהיא ברגעים אלו (מוצ"ש) עתידה לסיים את הספר הראשון ואני סיימתי ב12 בצהרים את הספר השני. ולמה זו מחמאה ענקית לאטיאס? כי המתבגרת האמריקאית שלי לרוב מסרבת לקרוא בעברית. אבל היא ראתה את ההתלהבות של אמא שלה שהזמינה במוצ"ש הקודם את הספר השני והחליטה שהיא רוצה גם. בגלל שהיא דומה לי (לטוב ולרע) מדי פעם בהתחלה היא העיפה מבט ואמרה: "זה כזה קרינג'!" אחרי עוד רבע שעה הוסיפה: "ליואב הזה יש אנגר אישויז ואני יודעת שהם אמורים להיות ביחד וזה מעצבן אותי!" ואחרי כמה שעות הפטירה ברוגז: "אני לא אוהבת את שבט הזאבים! כאילו, היא רק בת 17 והיא לא יודעת כלום על העולם הזה והם רוצים שהיא תנהיג אותם? והכי גרוע – היא עוד לא סיימה י"ב! זה ממש מציק לי שהיא לא מסיימת י"ב."

כן, החנונית החמודה שלי בי"א וזה נשגב מבחינתה איך מישהי יכולה לשרוד את י"א ולא לסיים את י"ב ויש משהו בדבריה. אבל לפני שאתחיל בסקירה שלי על הרואה – שם הטוטם, אחזור ואדייק כי כל הנאמר מדם ליבה של המתבגרת נובע אך ורק מחיבור לדמויות והזדהות שרק ספר סוחף שכזה יכול לייצר. אז שכוייח ליובל אטיאס.

הרואה – שם הטוטם.

ניגשתי אל הספר כמו אחרונת המעריצות, בהתרגשות מדבקת, התלהבות וסקרנות, בכל זאת הספר הקודם הסתיים במתח (וגם הנוכחי, ראו הוזהרתם). תרז/טילי/אור ממשיכה איתנו ברצף כאילו לא הייתה הפסקה בין הספר הראשון לשני ואנחנו עסוקים יחד איתה במבצע הכושל להצלת הגורים, לומדים קצת על הרקע של ג'וני ותאיר ומן הסתם מחמירים את מצב השלישיה המנצחת: יואב, תרז ופלג, כאשר פלג מצטרף לדירה (כאילו, זה בניין שלם, יש חדרים ריקים, יש את החדר של דניאל אביה של תרז שאנחנו נכנסים אליו לראשונה אבל השלישיה הזאת מתעקשת לגור ביחד).

אומר שההתחלה קצת מבולגת, עמוסה, מסבירה ומזכירה למי ששכח את הארועים הקודמים תוך כדי שיחה, בעיקר שיחות חרדתיות של תרז עם עצמה שהופכות חמורות יותר ויותר ותחושות האשמה, חוסר הביטחון וחוסר האונים שלה משגעות לא רק את האנימלים שמעירים בחוסר טקט כל הזמן על סרחון הרגשות שלה (חצופים), אלא גם את הקורא. אני לא יודעת למה אני חסרת סבלנות לדרמות של תרז. היא בסך הכול באמת נערה מתבגרת שכובד עולם חדש נופל על כתפיה והעובדה שהיא קצת משתגעת היא סך הכול מאוד הגיונית. תודה לאל על פלג ועל פיצות שעוזרים לה להתאזן לפעמים. אבל זה עדיין עובד כי מי לא רוצה שני צעירים חסונים, שרירים ויפים שלא רק רבים עליה, אלא מביאים לה פיצה וסושי. כמו כן אנחנו לומדים על החלק ה"משעמם" והאחראי יותר של הרואה כמו למשל, להנהיג ולדאוג לדברים הקטנים גם בתוך הכאוס. ממש מראה לשגרת החירום של המלחמה שלנו ומבט חשוב מאוד על מנהיגות, כמו גם, הזדמנות לאפשר לפלג לפרוח.

מבחינה עלילתית המפנה החשוב בספר שמוביל ומניע את הסיפור מתחיל בעמוד 74 עם חזרתו של דין. מאותו רגע ניכר שהעלילה זורמת הרבה יותר טוב, מאפשרת ניצחונות, הסתבכויות נוספות ולמידה על עולם נוסף, הרבאנימלים ועל דמויות מרתקות שם. ברור שאני אוהב את שרית, בעלת השררה ונושאת שמי, שמלבד הצמידים המצלצלים והאוכל הביתי (שמזכירים לי את מזל שלי מ"הכול אודות סופי") פותחת לנו צוהר ונקודת מבט שונה על אוכלוסיה הסובלת מגזענות, ניצול והתעללות וכל זאת בגלל אמונות מוטעות שהאנימלים גדלים עליהם. אם יש אוצר בספר שם הטוטם זה האוצר הזה. החברה האנימלית, כשמה כן היא, חייתית וקדומה עם חוקים והיררכיה ומאוד שמרנית, אנחנו נחשפים לצדדים המכוערים שלה ותרז, עם השינוי הסמלי של צבע עיניה, יכולה לראות טוב יותר ובצורה ביקורתית את העולם אליו נכנסה לפני מספר חודשים. הדמות החדשה שמצטרפת ללהקה הראשונה היא רותם והיא מקסימה ומצחיקה ואני חושבת שזה מהלך מצוין. גם אופק תוספת מעולה ואני מקווה שהוא פה להישאר (רמז רמז). שם הטוטם סוחף ברגשות, פעולות ומבצעי הצלה שונים, חכם ומלמד אותנו דבר אחד או שניים על החיים.

חוץ מהשתפכות (רבה) יש גם ביקורת: אומר שקרלוטה, דמות הרשעית שמובילה את כולם בכחש, ברורה, אבל לא כל המעשים שלה. הלכתי לאיבוד בין המפעלים, חברות התרופות, חברות האבטחה וניסיונות מדעיים בגורים ובאסירים. הסכנה ברורה ומשתנה כל פעם מחדש אבל לא הצלחתי לחבר (לפחות בקריאה ראשונה) את כל המידע וההתנהלות שלה. זה לא נורא כי נראה שגם אף אחד אחר מהדמויות עוד לא פיצח זאת וגם כי בסופו של רגע, מתוך כל המידע החסר והמבולבל מובנת סכנה שיש להילחם בה, נבנה מבצע וקיימת תגובה. אבל כמו במלחמות, אולי עדיף לא רק להגיב אלא להבין לחלוטין את האויב ולחשוב על מהלכים מחוכמים יותר. יש לקרלוטה מניע אחד חשוב וזה להציל את הבת שלה (את זה אנחנו לומדים עוד בספר הראשון) אבל הכוח, המעורבות הפוליטית והפעולות שלה נראות הרבה יותר גדולות ומשמעותיות ונדמה שזה מחובר לעוד כוחות אפלים שלא הכרנו ולא רק כי היא רוצה באופן שרירותי לנסות הפעם להשתמש ברואה.

הספר מסתיים בשיא ומותיר אותנו במתח, אבל אבוי לי, הפעם אין לי ספר המשך להזמין במיידי.

תודה יובל, על עוד ספר סוחף ומרתק.