ראיון עם איתן יניב

איתן יניב | 78 | נשוי + 4 | תל אביב | פנסיונר. מלמד מדי פעם כלכלה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן.

ממש לאחרונה הוצאת את הספר ״בית האחווה״, תוכל לספר עליו?

הספר מספר על גבר (אני) המתמודד עם מחלת הדמנציה של אשתו. בספר יש שילוב בין אירועים אמיתיים מהעבר הרחוק מהחיים שלנו וכנ"ל אירועים מהשנים האחרונות בעקבות המחלה, לבין סיפור עלילה במחלקה סיעודית בבית אבות הנגזר מאירועי המחלה. אשתי מתגוררת כיום במחלקה כזאת.

מה הוביל אותך לכתיבת ספר?

צורך לבטא את תחושותיי והתובנות שגיבשתי במהלך 10+ השנים מאז גילוי המחלה בהן טיפלתי באשתי בביתנו.

יצא לך ללמוד כתיבה בצורה מסודרת? אם כן, היכן?

כשהחלטתי לכתוב משהו נרשמתי לסדנת כתיבה בהנחיית הסופרת שהרה בלאו. בעבר כתבתי ספר עיון ולימוד בנושא יזמות ואסטרטגיה עסקית לסטודנטים במנהל עסקים. מעולם לא כתבתי רומן. עם זאת מדי פעם חטאתי מעט בכתיבת שירים.

מה האתגר הכי גדול שנתקלת בו סביב הספר?

ידעתי רק שאני לא רוצה לכתוב אוטוביוגרפיה. ההיכרות שלי עם שהרה בלאו וסגנון הכתיבה שלה מאד השפיעו עלי. הדמות שלה ושל מכריה מופיעה בספריה והעלילה נשענת על אירועים שהיו לה בעבר. זה המאפיין גם של הספר שלי.

הספר אמנם הוא סיפור עלילתי בדיוני, אך מבוסס בסופו של דבר על - אמיתיות ואירועים אמיתיים. איך הרגשת לחשוף את עצמך לעולם בצורה כזו?

במהלך הכתיבה לא חשבתי על כך. לאחר שהכתיבה הסתיימה חשתי אי נוחות אבל המטרה להוציא הכל חייבה אותי להיות חושפני ואמיתי.

הילדים ואנשים אחרים במשפחה והסביבה הקרובה שלך ידעו שהם נכנסים לספר? איך הם הגיבו?

ילדיי, נכדיי וחבריי הקרובים תמכו בי לכל אורך הדרך. זה היה הכי חשוב לי.

איזו סצנה הכי נהנית לכתוב? איזו סצנה היה לך הכי קשה לכתוב?

אהבתי לציין את רגשותיי, היכן שרלבנטי וגם את האירועים בתוך המחלקה הסיעודית בעיקר את האינטראקציה בין הדיירים למטפלים ולבני המשפחות ובין הדיירים בינם לבין עצמם.

הקושי היה לתאר את הסצנות שהיו בבית בשנים שלפני העברת אשתי למחלקה סיעודית.

כמה רחוק הספר הסופי ממה שהיה לך בראש כשהתחלת לכתוב אותו?

עצום, משום שבתחילה לא היה לי מושג מה תהיה העלילה. ידעתי רק שאתחיל עם שנינו, טרם ובעקבות המחלה, אך רק לאחר כמה שבועות טובים, כתוצאה ישירה של השהות היום יומית שלי עם אשתי במחלקה נפתח בפניי עולם שונה לחלוטין ממה שחשבתי עליו קודם לכן. מצאתי בעולם הזה שפע של אכפתיות, אמפתיה, מחוייבות ו...אחווה. סיפור העלילה הוא בדיוק על זה.

כמה זמן לקח לך לכתוב את הספר? כמה זמן לקח לך להוציא אותו לאור מרגע סיום הכתיבה?

הכתיבה כשנה והקמפיין בהדסטרט כולל ההתארגנות – כחודשיים.

יש לך רקע אקדמי ארוך וגם ניסיון רב בתחום הכלכלה ומנהל עסקים - הרגשת שזה משפיע על הכתיבה או התוכן של הספר?

בהחלט. הכנסתי בספר אירועים ומושגים מהעולם העסקי.

הוצאת את הספר עם קמפיין הדסטארט. איך עבר הקמפיין? בקלות, או קצת פחות? היית ממליץ לאחרים להכנס להרפתקה הזו?

הקמפיין בהדסטרט היה מאתגר ואינטנסיבי. ניסיון מעניין ומלמד. ממליץ לכל מי ששוקל לכתוב או כבר כותב את הרומן הראשון שלו.

מי לדעתך קהל היעד של הספר?

כמה קהלים. האחד - בני הגיל השלישי, בין שנחשפו למחלה ובין שלא. השני- צעירים יותר שנחשפו למחלת יקירם. השלישי – קהל אוהבי הקריאה באשר הוא.

מי אייר/עיצב את הכריכה? תוכל לספר על תהליך עיצוב ובחירת הכריכה?

עינת פרלמן רוגל. רציתי איור ספציפי שישקף הכי טוב את מהות הספר מבחינתי. קבלתי כמה חלופות ובחרתי, בעזרת אחת מבנותיי בוגרת בצלאל.

מי ערך לך את הספר? איזה שינויים חשובים ומשמעותיים עשו בתהליך העריכה של הספר?

הגר ינאי, שהיא גם המוציאה לאור. היא היתה מורת דרך יוצאת מן הכלל. ממליץ!

היו לך קוראי בטא? איזה שינויים חשובים הם תרמו לספר? איזה תגובות קיבלת?

רק בשלב ההתחלתי נתתי קטעים לבני משפחתי. לאחר מכן ועד סיום הכתיבה הכתובת שלי היתה רק העורכת..

איזה עצות וטיפים יש לך למי שרוצה לכתוב או להוציא ספר?

העצה היחידה שיש לי- לרצות באמת לכתוב.

מה המסר שאתה רוצה שאנשים יקחו איתם מהספר שלך?

הספר מתאר עולם המתנהל במקביל לעולם המוכר לנו. באופן טבעי העולם הזה מפחיד ומרתיע אולם מה שגיליתי הוא שהטיפול בחולי דמנציה דורש לא רק תעצומות נפש אלא מעל הכל – יכולת גבוהה של נתינה מצד הצוות המטפל. זו עבודה לא שגרתית הכרוכה בחוויות לא תמיד נעימות. רק תחושת השליחות של חברי הצוות והרצון הפרטי של כל אחד מהם לתת יד לחולים מסייעים לצלוח את הימים ואת השנים בעבודה הזאת ולהפוך עבודה לא שגרתית לשגרתית. במחלקה בה נמצאת אשתי רוב הצוות הסיעודי עם ותק של 20-30 שנה ואף יותר. בקרב המטפלים אין כמעט תחלופה. נדיר.

ועוד דבר – הדיירים עשו בימי חייהם הרבה דברים טובים להרבה אנשים. מגיע גם להם לקבל כמלוא החופניים את מה שהם נתנו. מה שאני חוויתי וחווה עד עצם היום הזה הוא בדיוק זה. לא שאין אירועים לא נעימים וטענות אבל התמונה כללית, כפי שציינתי כבר, היא של אחווה בין בני אדם. זה הדבר הכי חשוב.

תקציר הספר 'בית האחווה':

לפני כמה דקות, ברבע לשתיים בלילה, רחלי זרקה אותי מהבית בפעם המי יודע כמה.

רוב הלילות בחודשים האחרונים היו מבחינתי בלתי נסבלים. כבר כמעט שכחתי איך זה לא להיות עייף. בכל לילה כשהלכתי לישון, קיוויתי שרחלי כבר נרדמה, אבל לעיתים קרובות, גם אם היא כבר ישנה, היא הייתה מתעוררת מתישהו ומעירה אותי, לא משנה אם השעה שתיים, שלוש או ארבע, שואלת: "מה אתה עושה כאן?" ופורצת בצעקות שעיקרן דרישה חד־משמעית שאצא מייד מהבית. "הבית הזה לא שלך!" הייתה קובעת. ברגעים האלה רחלי לא הכירה אותי. הייתי עבורה אדם זר שפלש לביתה כדי להשתלט עליו ולזרוק אותה החוצה. לאחר שנים של טיפול מסור באשתו האהובה רחלי, הסובלת מדמנציה קשה, מגיע עמי לצומת דרכים ונדרש להכריע בהחלטה הקשה ביותר שאי־פעם נאלץ לקבל. אכול ספקות וחששות מהלא נודע, עמי מפקיד את רחלי במחלקה הסיעודית שבבית האבות בית שטרן.

גם כאשר נדמה לעמי שאהובתו זה 58 שנים הולכת ומתפוגגת לנגד עיניו, הוא לא מוכן להתפשר על נוכחותו בחייה, ומגיע מדי יום ביומו לבקרה. בהדרגה מתגלה לעמי עולם שלם, חי ושוקק, שבו הוא מוצא חמלה ומסירות, תקווה וכאב, וחברות אמיצה שמוכיחה את עצמה כמסוגלת לצמוח גם במקומות הכי לא צפויים.

ביד יציבה ובוטחת, ובכתיבתו הרגישה והסוחפת, לוקח אותנו המחבר למסע אל מעבר לסטיגמות. זהו סיפור פוקח עיניים, מרחיב לב ומרגש לעיתים עד דמעות, אשר יאיר את הדרך למי שיקיריהם נמצאים במצב דומה, ואילו למי שלשמחתם לא התוודעו למחלה הארורה, הוא ישקף עולם אחר המתנהל בתוך עולמנו.

איתן יניב הוא מרצה בכיר לכלכלה זה שנים רבות. קודם לפעילותו האקדמית שימש בתפקידי ניהול שונים במגזר העסקי. זהו ספרו הראשון.