ראיון עם בר פביאן

בר פביאן | בת 36 | זוגיות+2 | (תכף) גרה בקריית אונו | מאיירת ספרי ילדים

בין הספרים הבולטים שאיירה: סדרת משחקי בילוש מאת מיכאל אבס, תיק הכוונות הטובות מאת לי מנחם, הצחוק הוא תרופה פשוט נהדרת מאת אסף מזורסקי

איך הגעת לתחום האיור? מה משך אותך לזה?

אני חושבת שהכל התחיל מאמא שלי, היא הייתה ארכיאולוגית שרטטת - מאיירת של חרסים ואבני צור ברשות העתיקות.

בתור ילדה זה תמיד הדהים אותי איך אפשר להעביר משהו במציאות לתוך דף נייר.

הניסיון להיות כמו אמא גרם לי לקחת עט רפידוגרף ולנסות לצייר את החרסים שהיא בעצמה מציירת, משם הרגשתי שאני מוצאת את עצמי בעולם שהוא מאוד טבעי לי.

הדף לא שופט אותי, הוא מאפשר לי להיות מי שאני. זה היה ועדיין מקום מאוד מנחם ומרגיע להיות בו.

כמה שנים את כבר מאיירת?

באופן רשמי - מ2017. בכללי - מהרגע שהחזקתי טוש ביד.

בגלל שלא למדתי בשום מוסד ובמקום מסוים גם נמנעתי ממסגרות המון שנים, לא חשבתי שאני באמת אוכל או אצליח לאייר כמקצוע.

הייתה לי אמונה שאי אפשר להתפרנס מאיור, ואם כן זה בעיקר ליחידי סגולה. מה שעזר לי לפרוץ את המחסום היה דווקא בלימודי קוצי'ינג (אימון אישי) עבדתי עם עצמי על אמונות מגבילות והצבתי לעצמי מטרות ואבני דרך איך להגיע לשם.

הדרך הייתה קצת מאתגרת, בגלל שבניתי אותה לבד, אבל היא לימדה אותי המון. אני חושבת שזה מוטיב חוזר אצלי, הצורך או הרצון לעשות דברים בדרך שלי.

לאחרונה הוצאת גם ספר משל עצמך - צ'ואי הולך לאיבוד. תוכלי לספר עליו, ועל הרקע לכתיבה שלו?

הספר מספר על קנגורו סגול בשם צ'ואי שהולך לחפש את בובת האריה שלו באיבוד. הוא נולד כשהייתי בת 18, בעקבות תהליך פנימי של איבוד עצמי ואובדן של דברים ואנשים מהעבר, כל פעם בגרסאות שונות.

בעיני צ׳ואי לא מיועד רק לילדים, הוא מדבר לכל מי שאיבד משהו או מישהו שהוא אהב.

במקור הוא היה חצי כבש וחצי קנגרו, יצור יוצא דופן שהולך למקום שנקרא אי-בוד, אבל בשלב העריכה הוחלט לוותר על משחק המילים. זה מדהים איך עריכה יכולה לקחת את הרעיון למקומות אחרים לגמרי.

מי ערך לך את הספר? איזה שינויים חשובים ומשמעותיים עשו בתהליך העריכה של הספר?

אפשר להגיד שהעריכה הראשונית נעשתה בקורס כתיבה של מאירה ברנע גולדברג.

מאז הוא עבר הרבה גלגולים והגיע לפתחה של העורכת והמתרגמת המוערכת עטרה אופק, שבעיני עשתה לו חסד אדיר.

הסיפור היה כתוב בתחילה בחרוזים. עטרה המליצה לי לכתוב אותו כמו שהוא, ללא חריזה - וזו לדעתי הייתה אבן דרך מאוד משמעותית עבור הסיפור.

הוא עבר שינוי מהותי מבחינת העלילה שלו וההמלצה שלה הצליחה לדייק את הסיפור ואת המסר שאני רוצה להעביר יותר. זה הרגיש כמו מסע בו מקלפים עוד שכבות, מאותו רגע הרגשתי שהרבה יותר קל לי לספר את הסיפור שלו, ועטרה ידעה לכוון אותי ולפצח את הליבה שלו. אני מוקירה אותה המון על הדרך שעברנו ביחד.

איך היתה ההרגשה לאייר ספר שאת כתבת? זה קל יותר או קשה יותר מלאייר ספר לאחרים?

יש בזה משהו קל יותר, כי על פניו יש לי חופש מוחלט לבטא את העולם הפנימי שלי כמו שאני רואה אותו.

מצד שני, היה חסר לי את הפידבק שאני רגילה אליו כשאני עובדת עם סופרים, אז נעזרתי לא מעט באנשים שקרובים אליי, וגם כאלו שלמדתי אצלם וכאלו שעבדתי איתם.

המאייר אבי בלייר היה חלק גדול מהעיצוב דמות של צ׳ואי - מאוד עזר לי לדייק אותו, יסמין ערמון הייתה אחראית על העיצוב האומנותי (מעבר לעיצוב ועימוד הספר).

אפשר להגיד ששיגעתי לא מעט אנשים אבל זה מאוד עזר לי, אני חושבת שאם יוצר לא מעוניין לקבל ביקורת הוא לא יצליח להתפתח, אז היה לי חשוב לשמוע קולות חיצונים אחרים מעבר לקול הפנימי שלי, להבין אם אני מצליחה לדייק את מה שאני מנסה להנגיש באיור.

מה היה קל יותר - לכתוב את הספר או לאייר אותו?

חד משמעית היה לי יותר קל לאייר אותו. אני מרגישה שאני תמיד מסתבכת עם המילים שלי ואומרת יותר או פחות ממה שאני צריכה. לכתוב ספר לילדים זו אמנות בפני עצמה - היכולת להעביר רעיון עמוק בצורה מופשטת או מתומצתת שלא יעבור להם מעל הראש וישאיר אותם מרוכזים או מסוקרנים זו יכולת מדהימה בעיני.

הספרים הראשונים שאיירת היו ספרי משחקי בילוש של מיכאל אבס. כמאיירת מתחילה בתחום, איך הגעת לאייר סדרה כזו?

מיכאל חיפש מאייר חדש לסדרה, במקרה שלחתי להם תיק עבודות ובתגובה הם ביקשו ממני סקיצה בצבע בשביל לבחון את ההתאמה והרמה.

אפשר להגיד שזה היה שילוב של הרבה מזל ונחישות מהצד שלי והמון הזדמנות מהצד שלהם.

ניסיתי להתאים את עצמי בהתחלה לקו של המאייר הקודם, ניר פילוסוף, אבל אחרי כמה ספרים הרגשתי מספיק בנוח להתחיל להביא את הקו שלי לתוך הסדרה, מיכאל מאוד עודד את זה.

כמה ספרים איירת עד כה?

האמת שלא ספרתי הרבה זמן, אבל לדעתי כבר מעל ל100 ספרים. זו הזדמנות טובה לבדוק את זה שוב.

אם היו נותנים לך לבחור כל ספר שבעולם ולאייר אותו (או לאייר מחדש) - איזה ספר היית בוחרת?

מיץ פטל של חיה שנהב, אחד הספרים הכי אהובים עליי.

אם לא היית מאיירת, מה היית?

אולי קנגורו סגול.

אבל ברצינות? אני לא רואה אותי עושה משהו אחר בעשור הקרוב. מעניין לחשוב על זה.

כמה ספרים יוצא לך לקרוא בחודש בממוצע?

מאז שהילדים נולדו, (וגם במסגרת העבודה שלי) אני קוראת כמעט כל יום - אבל רק ספרי ילדים.

סופר/ת אהוב/ה?

זה אולי ישמע מוזר, אבל ק.טצניק אחד האהובים עליי.

מה המסר שאת רוצה שאנשים יקחו איתם מהספר שלך?

שכל דבר שאיבדנו או אבד עדיין נמצא במקומות נסתרים או גלוים בתוכנו.

הכל קיים ומתקיים תמיד בתוך הלב שלנו.

יש לך שאלה לחברי הקבוצה?

הייתי רוצה לדעת מה החלום הכי גדול שלהם (עם ובלי קשר לקבוצה) ומה הצעד הראשון שלהם להשיג אותו, אני אוהבת לראות ולשמוע תהליכים שאנשים עוברים.

מה את מאחלת לעצמך?

שכמה יותר ילדים בעולם הזה יקראו את צ׳ואי,

עם כל השאר אני יכולה להסתדר🙂