תיאו של גולדן

על הספר

ביום סתמי שכזה בעיירה הקטנה גולדן, החיים נוהגים כמנהגם ושגרת יומם הקבועה של התושבים הוותיקים מתחילה כמדי יום, רק שאת השגרה המוכרת מפר אדם קשיש ומסתורי העונה לשם תיאו - אותו זר מחליט להשתקע בגולדן לתקופת זמן לא ידועה. תוך כדי שיטוטו בניסיון להכיר את המקום, הוא מוצא בית קפה קטן שמתייחד בדיוקנאות התלויים בו, של המבקרים ובני המקום. תיאו הנפעם מהיצירות מחליט לעשות מעשה ולקנות דיוקן אחד בכל פעם, אותו הוא מעניק לאדם בציור. וכך, אט אט, חברויות נוצרות, קשרים נרקמים ואנחנו לומדים עוד על עולמם הפנימי והעשיר של תושבי גולדן ותיאו עצמו.

מה חשבתי במהלך הקריאה

עם תיאו של גולדן קרה לי משהו שכבר תקופה לא חוויתי, כבר ממבט ראשון הרגשתי שיש בו משהו קצת שונה. ואחרי ששמעתי עוד קצת עליו ידעתי שאני ארצה לקרוא אותו ולו בשביל הסיכוי לסיפור קטן-גדול שעוסק בקשרים וחברויות. אני שמח לבשר שהוא לגמרי עונה על ההגדרה וכל מה שהספר מבטיח, הוא גם מקיים.

אפשר לחשוב עליו כספר פיל-גוד אבל לא הייתי ממהר לקרוא לו כזה. זאת אומרת, כן, רוב הזמן האווירה הכללית מלאת תום ועדינה (יש אפילו שיקראו לו "קיטש") אבל מהצד השני הוא גם מתעסק פה ושם בנושאים כואבים ולאורך העלילה הספר נע על הסקאלה. אמנם בעדינות, אבל זה שם.

בעצם, הספר מאוד משתדל לדחוף או לפחות להציג מסרים של טוב לב, אנושיות, חסד ועוד. מהצד השני הוא גם יחסית מודע לעצמו - לדוגמה, לוקח לספר זמן להתניע עד לנקודה מסוימת, בתחילת העלילה החשדנות (הטבעית, יש לציין) שמתעוררת בעקבות פנייה מזר מוחלט בנוגע לדיוקן מוצגת יפה. זה משהו שנוכח לאורך הקריאה, יש בו רגעים מלאי עומק ואפילו קצת פילוסופיים אבל הוא גם מאוד משתדל להישאר על הקרקע ולהבחין במוזרות הבסיסית של כל מה שמתרחש.

אני חושב שההגדרה הכי מדויקת לתיאו של גולדן היא שמדובר בספר על דמויות - כן, גם בגזרה הזו לוי לוקח את הזמן לפתח אותן ובמיוחד את זו של גיבורנו תיאו, עליו אנחנו לומדים עוד ועוד ככל שהעלילה מתקדמת. אבל גם מבחינת הסיפור עצמו הדגש הוא על דמויות, כל סיפור או רגע מיוחד של דמות כלשהי גם מניע את העלילה הלאה עם אחת נוספת. אני גם אציין אותן לטובה, כמעט כולן עגולות ויש מגוון יפה.

דווקא בגלל שמדובר בספר מונע דמויות, לוי לא פוחד לתת מדי פעם הבלחות קטנות לעתיד, בעיקר במשפטים בודדים שמתייחסים לסיפור מנקודת זמן עתידית. מה שאני בא לומר זה בעצם שאלו שמעדיפים עלילה קצבית ומהירה פחות יהנו מהספר לדעתי כי זה ממש לא העיקר פה.

יש לי הסתייגות קטנה, מעבר לכמה דברים קטנים בכתיבה עצמה שבאמת זניחים בעיניי, אני רוצה לדבר על משהו שבהתחלה קצת פחות הציק לי אבל בשלב כלשהו בלט מאוד. יש בספר לא מעט מסרים ואווירה נוצרית, שזו לא בעיה בפני עצמה - אבל ברגע שמעבר לניסיון להעביר את המסרים הספר הגיע למצב שנתח כלשהו ממנו מתבסס על האמירות או ההתעסקות בדת, הוא קצת איבד מהקסם שלו מבחינתי. לא הייתי פוסל את הספר בגלל זה אבל כן כדאי לשים לב לפני..

טריגרים ותכנים רגישים

מוות, תאונת דרכים, סרטן, רצח ילד, תיאורי מלחמה, אלימות.

בגדול הוא ספר עדין יחסית אז זה לא שאין נושאים כואבים אבל הם שזורים ומטופלים יפה בעיניי.

לסיכום

תיאו של גולדן הוא מהספרים שישארו איתי תקופה ארוכה בוודאות. זה לא אומר שהוא מושלם אבל משהו בו נגע בי ואולי זו הגדרה הכי טובה שאפשר לתת לו: נוגע ללב. הוא מקסים ומרגש, ואני ממש שמח שיצא לי לקרוא אותו. יתאים מאוד לחובבי סיפורים מרגשים שמתמקדים בקשרים וחברויות, אישית זו בדיוק ההעדפה שלי בספרים ותיאו של גולדן סיפק את הסחורה, חד משמעית.

436 עמודים | תרגום: כרמית גיא | מאי 2026

תודה שקראתם:)