הרואה

ההייפ היה מוצדק. כל כאאאאך מוצדק!

הרואה הוא הראשון מתוך טרילוגיה (יובל בדיוק פרסמה שהחוזה על השלישי נחתם, הידד!!!) המספרת על תרזה (תרז) שגרה בשלווה עם אמה בארה"ב וחולמת להיות מתאגרפת. אבל כשהיא חוזרת לישראל כדי להשתתף בהלוויית אביה שנטש אותה לפני שנים, היא מגלה שהיא בעצם "הרואה" של שבט אנשי זאב, ושחייה – וחיי כולם בערך – בסכנה ענקית. וזה קורה בבאר שבע!!! כמה מגניב.

זהו ספר נוער בוגר, עם גיבורה חזקה ומיוחדת במינה שיש לה "כוח" ומייצר פנטזיה בתוך סביבה אורבנית מוכרת. זה קורה בבאר שבע וסביבתה, שהופכת להיות מעוז של אנשי זאב ויצורים מיתיים – כמה גאוני. מבחינתי זה היה תענוג ברמת ארון הבגדים בנרניה, סמטת דיאגון בהארי פוטר, הדלתות בלעולם לא עולם... כיף אמיתי. ואם מדברים על 'לעולם לא', לעולם לא אסתכל שוב על אנדרטת חטיבת הנגב באותה הצורה.

וזה אחד הדברים שהכי נהניתי ממנו בספר: העובדה שיובל כתבה על דברים שכולנו לוקחים כמובן מאליו, וטענה אותם במשהו אחר לגמרי. ברור שקומת המקלט באוניברסיטת בן גוריון היא בעצם המחלקה ללימודים אנימליים. כמה שזה נפלא.

בגזרת הרומנטיקה, הרואה מייצר משולש אהבה מעניין, עם דמויות עמוקות שקל להזדהות איתן. לי יש נטייה לבחור באנדרדוג, אז אני קצת בעד פלג. אבל די ברור לי (עוד לא קראתי את הספר השני) במי תרז תבחר בסופו של דבר. רמז: לא בפלג. אבל בסדר, גם יואב חמוד. ויש לו נחשי גומי.

ולסיכום:

ספר נוער משובח. כל כך נהניתי מקריאתו, וממש הצטערתי בכל פעם שנאלצתי להפסיק. דמויות חמודות, משולש אהבה, מתח ומסתורין ואקשן ו... כבר ציינו את אנשי הזאב נכון? שלא לדבר על זה שיובל אטיאס היא סופרת מתוקה, מקסימה, מפרגנת, יפה ומצחיקה.