דרור חייב למות

על מה הספר?

מכירים את טיפוס החמות הפולניה הממורמרת כמו ב״מסעותיי עם חמותי״? הפעם היא הדמות הראשית בסיפור, והיא האמא – לא החמות. דליה היא מבוגרת, שלא לומר זקנה, אלמנה, עם בן יחיד. אבל הבן שלה, דרור, הוא טיפוס נורא ואיום. היא מרגישה איך היא איבדה את כל האהבה והכבוד אליו עם השנים. לא יוצלח שכזה, שמתנהג אליה בצורה מזלזלת.

״את יכולה להביא לי משהו לשתות?״ נוגש העבדים מהסלון ממשיך לחלק לי הוראות. גבר בן ארבעים ואחת שלא מסוגל לקום ולמזוג לעצמו כוס מים.

דליה מגלה שדרור מתכנן להיפטר ממנה כדי לקבל את הבית והירושה. הוא צריך כסף, היא עוד לא יודעת למה, אבל היא מתחילה להבין שהיא כנראה בסכנה.

״אם זה דרור או אני, אז כן. אני בוחרת בי.״ שוב הידיים שלי רועדות.

מה חשבתי עליו?

חיכיתי הרבה שהספר של רז יצא לאור. עד עכשיו הוא כתב ספרי ראשית קריאה – טרילוגיית טרמלם הגמד – ולא ידעתי איך תהיה הכתיבה שלו למבוגרים. קיבלתי את הספר לסקירה וכבר באותו ערב הספקתי לקרוא כמעט את כולו והספר היה באמת כיפי ומהנה. הכתיבה של רז היתה נהדרת, העלילה בנויה היטב (אני בטוחה שמגיע פה קרדיט גם לעורכת אורנה לנדאו), הדמויות מצויינות, וההומור שעשע אותי מאד. מצאתי את עצמי פורצת בצחוק בקול כמה פעמים.

״כן, כן,״ היא משיבה. אני שומעת את קול צעדיה. ״בקומה השניה יש… רגע…״

״למה רגע?״

״אני מוציאה את משקפי הקריאה,״ היא מתנצלת. ״יוסף שמידט, גניקולוג.״

״פחות רלוונטי לדרור. תמשיכי.״

״שמואל אברמוב, מאמן כושר אישי,״ היא ממשיכה.

״גניקולוג כבר יכול להיה להיות אמין יותר.״

הספר משלב פרוזה קומית עם מתח (שלישיית קשישים יוצאים לחקירה סמויה ומשעשעת מאד!). רז מצליח להעביר את הדמויות השונות בספר בצורה מעולה (הדמות של חופית היא הברקה מטורפת!!!), ולמרות שברגע הראשון יש לנו נטיה לא לחבב את דליה – שטיפוס כמוה הוא בדרך כלל האנטגוניסט – רז מצליח להעביר גם את הדמות שלה בצורה נהדרת. היא שיפוטית, מתקנת דקדוק של אחרים, תקועה בעבר ובהרגלים הישנים – אבל אי אפשר שלא להיות בצד שלה.

עיני חולפות על פני מדפי השמפו, משחות השיניים והסבונים. מילא ריח של שירותים, אבל למה בתי המרקחת גם הפכו לסופרמרקט?

במהלך הספר אנחנו רואים גם איך הדמות של דליה מתפתחת בצורה מעולה, בזכות ובגלל הדמויות שסביבה, שגורמות לה לראות דברים אחרת. במהלך הספר, רז מצליח לתעתע גם בקוראים. יכול להיות שדליה מדמיינת? אולי היא מתחילה להיות דמנטית, ודרור הוא הבחור הטוב בסיפור שדואג לאמא שלו ולבריאות שלה? בכל רגע הסיפור מתהפך לגבי מהי האמת, והסוף הפתיע גם אותי.

באיזשהו שלב לקראת סוף הספר חשבתי לעצמי שהסוף קרוב מדי, שחבל שהספר הזה פחות מ-200 עמודים ולמה הוא לא ארוך יותר. אבל כשהגעתי לסוף הבנתי שהספר דווקא נסגר בצורה מצויינת ובדיוק ברגע הנכון.

דרור חייב למות הוא קומדיה שחורה ישראלית מהסוג שאין הרבה בארץ, אבל אני מאד אוהבת. אני לא אוהבת את הספרים הכבדים על הישראלי המיוסר התל אביבי, שמלאים בקונפליקטים מעייפים ושחוקים על עוד דתיה וחילוני, אשכנזי ומזרחי או יהודי וערבי. אבל פרוזה קלילה כמו ״דרור חייב למות״ – זה בדיוק מסוג הספרים הכיפיים והקלילים שמחזירים לי את החיוך לפנים. אם אהבתם את ״מסעותי עם חמותי״, תאהבו גם את הספר הזה.

הוצאת התחנה | 191 עמ׳ | נובמבר 2025