האברך יענקי וייסברג

מה רוצה יענקי וייסברג? פשיטא; ללמוד תורה. וכי ראיתם אברך שלא מעוניין לשקוע במתק הלימוד? שלא משתוקק ללכת לסדר לימוד בוקר, צהריים וערב, לסיים ש״ס ופוסקים ולחדש חידושים? או שאולי לא ממש, ובעצם זה רק הסיפור שכל אחד מספר לעצמו ומשדר החוצה ולא מעז לערער בקול על מוסכמות התרבות הראויה? ואולי, כמו תמיד, האמת היא איפשהו באמצע?

בשלהי ראשית חייו הבוגרים, כשהוא נשוי למתכנתת מבריקה ואב לארבעה ילדים קטנים, ווגנר שולחת את יענקי להתמודד עם השאלות שהוצגו למעלה. הוא לא בהכרח יודע שהוא מתמודד איתן. מבחינתו הוא חי את חייו ומנסה להתמודד עם המהמורות היומיומיות. מה עושה אברך שמגלה שהוא זה שמבצע חלק גדול מעבודות הבית? כך נראים חיי תורה? ומה עושים כשזה מתבטא בחוסר הצלחה לימודי? ואיך מתמודדים עם הציפיות מההורים, זאת אומרת, מאבא? ומהסביבה? וחיה׳לה – אשתו – עד כמה מותר לה להצליח בעבודה? ואיך היא רואה את הדינמיקה הזו?

ולשאלות האלה, שהן כאילו פרטיות אבל למעשה בוחנות תפיסות ציבוריות, מוסיפה ווגנר עוד כמה ציבורים ועוד כמה התמודדויות. אח שבחר לעזוב את העולם החרדי, ועכשיו, כשהוא מבקש להתמסד עם חברתו, מחפש את ההשלמה והקבלה מצד המשפחה שהחרימה אותו. החברה שלו. שמתמודדת עם חוסר התאמתה לעולם הדתי לאומי, ועם הציפיות ממשפחתה שלה. ואחיה שמחפש את מקומו, והעולם החרדי ה״ישן״ מול העולם החרדי החוצניקי (היינו, אלה שעלו מחו״ל) ותפיסתו הפתוחה יותר.

וכל השאלות והתפיסות והרעיונות נכנסות יפה במאתיים וקצת עמודים, וכאילו כבדרך אגב. כי כולן נגזרות מההתפתחות של הדמויות עם עולמן הפנימי ועם הציפיות מהן. זאת אומרת, אפשר להשאר לגמרי בתחום האישי והסיפורי. עם הדילמות האישיות והזוגיות והמשפחתיות. והספר מהנה ומוצלח גם אם מתעלמים מהייצוגיות הנמשלת ומסתפקים ברמה הישירה בלבד.

מבחינת דיוק תרבותי – נראה לי שווגנר עשתה עבודה מעולה ביחס לניואנסים ותפיסות של הציבורים השונים, גם אם חלק מהדמויות נמתחות לרגעים אל קצה המנעד הסביר. נקודת עריכה קטנטנה: תוהה האם במהלך הטיול המשפחתי הוחלפה הנוטריה הפחות מוכרת בבונה שאמנם יותר מוכר, אבל שלא קיים בארץ.

הפתרונות וההתרות שווגנר מציעה מעלות מחשבות אופטימיות, סוגרות מעגלים עלילתיים ורעיוניים, ומאוד חומלות ומחבקות, גם אם אינן מושלמות. ווגנר מותירה את הקוראים להרהר בדרכים שבהם ויתורים אישיים (ותקשורת מוצלחת) יכולים למקסם את הטוב הכללי ברמות שונות: בתרבות הכללית, בקרב המשפחה, בין בני הזוג, ואפילו – באופן שהוא רק לכאורה פרדוקסלי – גם ביחס לאדם הפרטי עצמו.

ספר קצר, מהנה, מעורר מחשבה ומתווה דרך לאופטימיות כל כך מיוחלת.

מה יותר חשוב מכך בימים כאלה?

4.5 כוכבים